פסק-דין בתיק ע"א 1121/08

השופט א' רובינשטיין:

א.           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (הנשיא א' גורן) מיום 24.12.07 בתיק א' 2027/00, בגדרו התקבלה בחלקה תביעת המשיב (להלן הבנק) להחזר כספי חוב.

רקע והליכים

ב.            בראשית שנות ה-90' היו המערערים 3-1 (להלן המערערים) שותפים ומנהלים במערערת 4, שותפות לייצור ושיווק מוצרי ניילון, פלסטיק ונייר (להלן השותפות). ביום 21.6.90 התקשרה השותפות עם הבנק בהסכם לפתיחת חשבון, ובהסכם "תנאי עסק כלליים". באותו מועד, חתמו המערערים על כתב ערבות מתמדת ובלתי מוגבלת בסכום, להבטחת כל חוב של השותפות כלפי הבנק (להלן הערבות), כך שהפכו ערבים לחובות השותפות. בין היתר, חתמו המערערים לצדו של סעיף 3(א) לכתב הערבות, המציין כי: "הסכום הכולל שאנו נהיה חייבים לשלם על פי ערבות זו הינו בלתי מוגבל בסכום", והמשך הסעיף המתיחס לערבות "מוגבלת בסכום" נמחק. הבנק הקצה לשותפות מסגרת אשראי כנגד כספים עתידיים שהיתה אמורה לקבל, באופן הבא: אחת לחודש העבירה השותפות לבנק דף ריכוזי קניות, המפרט את התחזית לקבלת כספים מרשתות השיווק להן סיפקה סחורה (להלן דפי ריכוז). כן חתמה השותפות על המחאות זכות לטובת הבנק לכספים אלה, ההמחאות שועבדו לטובת הבנק, השעבוד נרשם אצל רשם המשכונות, והסכומים נרשמו בבנק כבטוחות. בחודש אוקטובר 1997 קרסה השותפות כלכלית, ומונתה לה כונסת נכסים זמנית. ביום 15.10.97 עמדה יתרת החוב בחשבון השותפות על סך 6,889,781 ש"ח, והבנק פעל לגבייתו באמצעות מימוש הביטחונות ששועבדו לטובתו, אולם לא עלה בידו לגבות את מלוא סכום החוב. ביום 2.6.99 נחתם בין הבנק לבין המערער 1 (להלן אברהם) הסכם "שיתוף פעולה" העוסק בבירור חובה של רשת הריבוע הכחול לשותפות, במטרה שכספי החוב ישולמו לבנק על חשבון יתרת חובה של השותפות (להלן הסכם שיתוף הפעולה). הבנק שכר את שירותיו של רו"ח גולדמן, אשר שימש כחשב השותפות, לצורך איתור מסמכים שיעזרו לו בתביעתו הנפרדת אל מול רשת הריבוע הכחול, אך זה העלה חרס בידו. בהמשך, תבע הבנק בהליך מקביל את רשת הריבוע הכחול להחזר קיזוזים שגויים שביצעה מחובה לשותפות (ת"א (תל-אביב-יפו) 17853/03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ריבוע-כחול ישראל בע"מ (לא פורסם), להלן ההליך המקביל), וזכה בתביעתו באופן חלקי, כך שנפסקו לטובתו סכומי הקיזוזים, אך ללא מרכיב הריבית.

ההליך ופסק דינו של בית המשפט קמא

ג.            ביום 15.6.00 הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר כנגד השותפות והמערערים לתשלום יתרת החוב בחשבון בסך 2,799,124 ש"ח בתוספת ריבית חריגה בשיעור 20.3% מיום 1.6.00 ועד ליום התשלום. לאחר דיון, נתן בית המשפט למערערים רשות להתגונן בחמש טענות. התיק נדון בפני סגנית הנשיא סירוטה ז"ל, אשר פרשה לגמלאות בטרם היה סיפק בידה לכתוב את פסק הדין, וכך, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, קיבל על עצמו הנשיא גורן את כתיבת פסק הדין על פי החומר המצוי בתיק. כמפורט להלן, בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה; הוטל על המערערים לשלם את חוב השותפות לבנק, תוך הפחתת הסכום שנפסק לטובת הבנק בתביעתו בהליך המקביל נגד הריבוע הכחול, וכן הריבית החריגה. כן נפסקו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בתוספת מע"מ, ריבית והצמדה.

ד.            במסגרת פסק דינו, התייחס בית המשפט אחת לאחת לטענות ההגנה של המערערים. טענתם הראשונה היתה, כי בהתאם להסכם "שיתוף הפעולה" (משנת 1999) התחייב הבנק לפטור את המערערים מערבותם. נקבע, כי המערערים עמדו בהתחייבויות שנטלו על עצמם בהסכם "שיתוף הפעולה", גם אם לא כלשונן, וכי ממילא תביעת הבנק כנגד הריבוע הכחול צלחה. עם זאת נקבע (בלי לפרט את הטעמים לכך), כי התחייבות הבנק בהסכם "שיתוף הפעולה" היתה רק לפטור את המערערים מרכיב הריבית החריגה על יתרת החוב שהצטברה, ואכן היה על הבנק להעניק פטור זה, אך לא פטור כולל מהערבות במלואה.

ה.           טענתם השניה של המערערים היתה, כי נוכח סעיף 5(ד) לחוק הערבות (תיקון), התשנ"ב-1992 (ס"ח תשנ"ב, 144) הערבות הבלתי מוגבלת שנתנו בטלה. בית המשפט קמא קבע, כי סעיף 5(ד) דן ב"ערב יחיד" ותכלית חקיקתו היא צרכנית, במטרה להגן על "הערב התם, חסר האינטרס הכלכלי"; ועל כן, המערערים - שהיו שותפים ומנהלים בשותפות - אינם עונים להגדת "ערב יחיד" ולא חל עליהם הסעיף.

ו.             טענה שלישית בפי המערערים היתה, כי הבנק התרשל בגביית החוב, בכך שלא מימש את הבטוחות באופן מיידי, והעביר לרשתות השיווק דרישה לתשלום ללא ציון סכום. הטענה נדחתה, ונקבע כי הבנק פעל באופן סביר ועשה כל שלאל ידו כדי לגבות את החוב. מבחינת ציון הסכומים בדרישת התשלום נאמר, כי דפי הריכוז שהעבירה השותפות לבנק התגלו כבלתי מדויקים בכל הנוגע לסכומים שחייבות רשתות השיווק, ועל כן לא ידע הבנק לנקוב בסכומים מדויקים. בהקשר זה נקבע, כי בגירסתו של גולדמן, חשב השותפות, נתגלו סתירות שונות.

ז.             טענה רביעית היתה, כי הבנק לא הסב את תשומת לב המערערים במועד החתימה על כתב הערבות, לכך שמדובר בערבות ללא הגבלת סכום, וזאת בניגוד לחוזר המפקח על הבנקים בנושא. נקבע, כי אכן היתה מוטלת על הבנק החובה לציין את הדבר בפני המערערים, אולם, המערערים חתמו על כתב הערבות, ומשכך הם מוחזקים כמי שידעו את תוכנו. מכל מקום נקבע, כי המערערים לא הרימו את הנטל לסתור חזקה זו, ואברהם אף הודה כי ידע בדיוק למה הוא ערב. הוסף, כי המערערים חתמו לצד הסעיף שציין כי מדובר בערבות בלתי מוגבלת, וכי מדובר באנשים שחיו את חיי המסחר.

ח.           לבסוף, טענו המערערים כי בניגוד להוראות בנק ישראל, לא דאג הבנק במשך כעשר שנים לשלוח להם הודעות בדבר תוקף הערבות או סכום החבות הכולל. בהעדר ראיות לביסוס טענת הבנק, כי שלח תזכורות שנתיות למערערים, נקבע כי הבנק אכן הפר את ההוראות; עם זאת נאמר, כי אין די בכך כדי להביא לפטור מהערבות. נקבע, כי יש לבחון את אחריות הבנק בכל מקרה לגופו, במיוחד מקום בו ישנן ראיות לכך שהערב ידע אודות מצב החובות ממקור אחר. נאמר, כי בענייננו ידעו או צריכים היו לדעת המערערים - כשותפים ומנהלים בשותפות, היא החייבת העיקרית - את מצב החשבון. הוסף, כי העובדה שאברהם היה מגיע לבנק מעת לעת, וכי חתם על הסכם "שיתוף הפעולה" מעידה על מודעות לחוב.

ט.           יצויין, כי בעת שהתנהלו ההליכים בבית המשפט קמא, הגישו המערערים תביעה נפרדת כנגד הבנק בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 1956/05) אשר עודנה תלויה ועומדת. ועוד, על פסק הדין בהליך המקביל הוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 3882/07, ע"א 3875/07) אשר נדחו בהסכמה (פסק דין מיום 24.5.09).

הערעור

י.             בערעור מתבקש ביטול חיוב המערערים לבנק. נטען בשלוש: ראשית, נטען כי היה מקום לפרש את הסכם "שיתוף הפעולה" כגורר פטור מלא מן הערבות, ולא רק מן הריבית החריגה, בפרט בהתייחס לאופן חישוב החוב, לכך שהחוב רובו מבוסס על ריביות חריגות, והעובדה שרובו הוחזר. שנית, נאמר כי משנקבע שהבנק הפר את הוראות בנק ישראל באשר למתן הודעות שנתיות לערבים בדבר החוב, היה מקום לפסוק פטור מתשלום החוב, שכן, כנטען, לא ידעו המערערים בזמן על התרשלות הבנק בגביית הכספים שיכול היה לגבות, ובשל כך לא נגבה חוב השותפות במלואו.

יא.         שלישית, נטען באריכות כי הבנק התרשל במעשיו, בין מועד התפרקות השותפות לבין מועד הגשת התביעה, כשלוש שנים לאחר מכן. לעניין זה נאמר, כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לחלק מן הראיות שהובאו לביסוס טענת ההתרשלות. כך נטען, כי מדו"ח החשבון של השותפות מיום 15.10.97 עולה שהאובליגו עמד על סך 6,899,781 ש"ח, אך כי באותו מועד היו בידי הבנק בטחונות בסך 7,266,497 ש"ח. נטען, כי דו"ח זה משקף נכוחה את סכומי התקבולים שיכול היה הבנק לגבות, ומשלא עשה כן - התרשל. הוסף, כי בעדויות העדים מטעם הבנק אושרה נכונות הדו"ח, ומעדות אברהם עולה כי הבנק ערך מעת לעת ביקורות של מצבת הבטחונות. עוד נטען, כי נותרו חובות של שלוש רשתות שיווק (קלאב מרקט, שופרסל, הריבוע הכחול), שגבייתם היתה מאיינת את חוב השותפות, אך הבנק בחר לתבוע רק אחת מהן, ובכך התרשל. הוסף, כי בפסק הדין בהליך המקביל (נגד הריבוע הכחול), נקבע כי הבנק התרשל בכך שהמתין כשנתיים מהמועד בו נודע לו על הקיזוזים השגויים שביצע הריבוע הכחול ועד הגשת התביעה נגדו, ובשל זאת "נענש" הבנק בכך שלא נפסקה לו ריבית; נטען, כי קביעה זו הקימה השתק פלוגתא בעניין הרשלנות, וכי היה מקום לקזז את הריבית החסרה מחובם של המערערים, שכן הדבר נבע מרשלנות הבנק. בעניין אחר נטען, כי בית המשפט קמא התעלם ממסמך סיכום ישיבה מטעם הבנק מיום 11.8.99 (מוצג ו') ממנו עולה, כי הבנק שגה והתבלבל בחישוב והבנת החובות השונים שעמדו לרשתות השיווק השונות, ועל כן התרשל בגביית החובות כנדרש. הוסף, כי מחקירת חשב רשת שופרסל עלה, כי הרשת ביצעה קיזוזים שלא כדין, וכי היה על הבנק לדרוש את כרטסת העסקאות של הרשת, ולתבוע את החזר הקיזוזים. נטען, כי אף בנוגע לרשת קלאב מרקט התרשל הבנק כאשר לא בדק את חובה כנדרש. הוסף, כי הבנק התרשל ברישומן של המחאות הזכות והמשכון ובניסוחן, ובכך שלא ביקש מינוי כונס ספציפי מכוחן. בעניין אחר נטען, כי בפועל גבה הבנק כ-93% מהחוב הנטען על ידו. לבסוף נאמר, כי הבנק התנהל בחוסר סבירות, חוסר מקצועיות, ותוך הפרת חובת הזהירות כלפי המערערים.

יב.          בתגובת הבנק נאמר, כי הערעור רצוף טענות עובדתיות שגויות וכן כולל הרחבת חזית אסורה, מעבר לטענות עליהן ניתנה למערערים רשות להתגונן. נטען, כי בפועל נגבו כ-80% מהחוב, או אף פחות מכך, ואין בסיס לטענת המערערים בעניין. נאמר, כי מהסכם "שיתוף הפעולה" עולה כי המערערים הכירו בהמשך בערבותם לבנק. הוסף, כי בית המשפט התייחס לדו"ח האובליגו, אך קבע כי הבטחונות המפורטים בו אינם מדויקים, שכן הסתמכו על דפי הריכוז שהעבירה השותפות לבנק, אשר היו בהם אי דיוקים ניכרים. על כן נאמר, כי לא יכול היה הבנק לגבות את כל הסכומים שכביכול עמדו לרשותו. לעניין פסק הדין בהליך המקביל נאמר, כי הטענות בעניין מהוות הרחבת חזית, וכי אין ההליך המקביל יכול ליצור השתק פלוגתא, באשר המערערים לא היו צד לו. נאמר, כי המערערים לא ביססו בהוכחות את טענתם כי קיימים חובות נוספים שלא נגבו על ידי הבנק. נטען, כי המערערים לא הצליחו להוכיח קיומו של חוב נוסף מצד רשת שופרסל, וכי אין הדבר עולה מהמסמך שבמוצג ו'. הוסף, כי כפי שנפסק הבנק עשה מאמצים משמעותיים לקבל את ספרי הנהלת החשבונות של השותפות, כדי לברר לאשורם את החובות השונים, אך הדבר לא עלה בידיו. נאמר, כי על פי הסכם "שיתוף הפעולה", שהמערערים היו צד לו, הוסכם כי החוב - ללא הריבית החריגה - עומד על סך 1,908,000 ש"ח נכון למועד ההסכם, וכי אין נובע מן ההסכם כי ייתן פטור למערערים מן הערבות לחוב כולו, אלא רק ממרכיב הריבית החריגה, וכך ניתן בפועל. הוסף, כי צדק בית המשפט קמא משקבע, כי אף אם לא ניתנו למערערים הודעות בדבר הערבות, אין בכך כדי לפטרם ממנה, באשר היו חלק מהשותפות, ידעו על  מצב החשבון, והרבו לבקר בבנק בעניין זה. לבסוף נאמר, כי הבנק לא התרשל, ופעל ככל יכולתו למימוש הביטחונות.

יג.          בדיון בפנינו, חזרו הצדדים על טענותיהם. הבנק דחה את הצעתנו להשאיר לשיקול דעת בית המשפט את ההכרעה על דרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 בגדרי רצפה ותקרה שהוזכרו (בהודעתו מיום 14.5.10).

דיון והכרעה

יד.          לאחר העיון, איני רואה מקום להיעתר לערעור, בכפוף לאמור בפסקה כ"ה להלן לענין חישוב החוב. הערעור ברובו המכריע הוא על ממצאים שבעובדה, שנדונו על ידי בית המשפט קמא. עם זאת, בשל חילופי השופטים, לא שמע הנשיא גורן, שכתב את פסק הדין, את העדים בעצמו והסתמך על החומר שבתיק.